יגאל שבת שלום.
כרגיל תודה רבה. היה מעניין מאוד. מכיר מקרוב את הצמח, אבל עכשיו הרבה יותר. דני האוסליך.
שבת שלום יגאל. מרתק !!
צפינו במצגת , למדנו
תהליכים שלא הכרנו , התפעלנו מיכולת החשיבה והפיתוח הטכנולוגי, ומעל הכול ---- מהצלם יגאל מורג.
תודה. אמנון ודרורה ירון.
בוקר טוב ושבת שלום ליגאל מורג ידידינו המרגש.
יחד עם חברים, אנחנו נהנים מאוצר מצגותיך האצור במחשבנו, אבל
שמנו לב שמשתי מצגות מסיק הזיתים ששלחת לאחרונה, מצוייה אצלנו רק מצגת
א' הראשונה. האם תוכל להעביר לנו מחדש את המצגת השניה
? אנא !
ברשותך, מצורף לעיל העתק מכתבי בהקשר לסילופי תקומת הציונות
ע"י אראל סג"ל, ואם יהיה לך עניין אשלח גם העתק שני מאמריו
המסלפים.
בהערכה לבבית, ברוך תירוש, בוטרוס בפלי"ם ובקרבות,
בהעפלה והבאת נשק המגן.
היי
יגאל, אחת המצגות הנהדרות שאתה שולח. תודה, ארדן.
יגאל שלום,
המפגש עם הכותנה היה בין
המפגשים הראשונים שלי בארץ. עלינו מרומניה בשנת 1961, משפחה שעלייתה סורבה החל
משנת 1951. כעבור שנים הבנתי שעלייתנו ארצה הייתה כרוכה בתשלום כופר לקומוניסטים
הרומנים. אמא, מורה ומחנכת שנים
רבות, כולל במלחמת העולם השנייה, שרק כעבור שנים רבות, פגשתי בארץ מתלמידותיה
שסיפרו לי איך היא טיפלה בתלמידיה, במיוחד אלה שבבית היה להם קשה, כי האבא הוצא
לטרנסניסטריה (זה השם שניתן במהלך
מלחמת העולם השנייה לחבל ארץ בדרום מערב אוקראינה, בין נהר הבוג הדרומי ובין הנהר
דניסטר במערב) לעבודות כפיה שם הנאצים הרומנים אהבו לשלוח יהודים לעבודות
כפיה בקור, רעב וחולי, ביניהם גם אבא שלי. רבים לא שבו משם.
אבא שלי, רואה חשבון
שעבודת הכפיים הייתה רק בגינת הירק שלנו, ליד הבית ואני, בן 14. אחרי כמה ימים
בארץ אבא שלי הופנה לעבודות דחק או לכותנה. הרי צריך לפרנס משפחה. ללא שום תלונה,
אבא בחר לעלות בשש בבוקר על מסאית שלקחה את הפועלים מרחק של כשעת נסיעה לכוון קרית
שמונה, לקטיף כותנה. באותו הזמן, אני המתנתי
לשיבוץ בקיבוץ והיות ולא עשיתי בלום בינתיים והיות והתשלום בקטיף היה לפי תפוקה,
בקשתי להצטרף לאבי ולעזור וכך פגשתי את הכותנה לראשונה. עבודה בשמש קופחת
ולא ממש מתגמלת. אני יצאתי ממנה די מהר
בדרך לשיבוץ, אבי המשיך בה עוד תקופה עד שהתחיל לגמגם כמה משפטים בעברית, הודות
לאולפן שהשתתף בו עם אמא ורק כעבור שנים חזר לניירות והמספרים שהיה רגיל אליהם... אמא, כבר לא עבדה. איך
שרדו את הקליטה בארץ, עד היום אני לא בדיוק יודע איך, אבל הם היו מלאי גאווה
להיות ישראלים והיו אזרחים טובים – ללא ספק, הם העלו קורבן אישי כדי שאני אפרח
ואתקדם. את זה מבינים היטב כשהם כבר לא כאן.
אני מקווה שלא שיעממתי
אותך בסיפור שלי, אבל זה ישב לי איפשהו...
שבת שלום, בני.
שלום יגאל,
המשך לשלוח את המצגות שלך אני נהנית מהם
מאוד.
להתראות ודרישת שלום לרותי והעיקר שתהיו
בריאים. שרה
זיו.
היי יגאל איזה מצגת מעניינת. אתה היית למעשה הראשון
שעסקת בתור מרכז הפלחה בסער בגידול הכותנה כולל
קטיפת הכותנה בשיתוף עם גשר הזיו, והשמדת המזיקים
(נדמה לי פרודניה?) אחת הבעיות הייתה הגשמים יגיעו לפני הקטיף או
בזמן הקטיף? זכור לי שיצאת פעם לטיול כי אמור להיות יבש ולכן
יצאת לטיול אבל הגשם התעלם מתחזית מזג האוויר וירד בטרם נקטפה הכותנה.
מהומת אלוהים בקיבוץ על ראשך עד כמה שזכור לי.. גידלו
כותנה בחולה המיובש ובעמק בית שאן. גם זכור לי שהובלנו כותנה לבית האריזה מערבית ממול לגשר הזיו ומשם לקחו אותה
למפעל טקסטיל בקרית גת? אלה ימים רחוקים שעוררת, אצלי בכל אופן. תודה
עבור המצגת המעניינת ועוד שאלה נדמה לי שגידלו כותנה גם בבעל בסער ואחר
כך הפסיקו לחלוטין למה?
יגאל, אהבתי מאד. מרשים. התחברתי.
פה ושם במחנות עבודה בשנות השישים דרכנו גם דרכנו על
הכותנה בתוך העגלות. (בסער אני חושב שהסרנו עלי בננה פגומים ולא בכותנה, אבל
אני זוכר אש לילה קיצי, שבו חצינו בסנדלים שדה רגבים חדים, 1966). החבר'ה שלי מהגרעין שהיו בעבר חברי חורשים מעלים מדי פעם
תמונות נשכחות מקטיף הכותנה (בשנות השבעים). יובל.
יפה מאוד יגאל ידידי. מתי רואים אותך שוב בבית המורשת הדרוזית בג'ולס
אני מבטיח לך סיור מיוחד באתרי הכפר המתפתחים מאד בתקופה
האחרונה
שוב תודה. סעיד נבואני.
כאחת
ממכותביך אני רוצה רק לומר תודה על כך שאתה תמיד מעשיר את עולמי ורק להודות על
המתנות שלך.
שבוע
טוב. ברכה ברקן מנטף.
שלום יגאל.
אתה מדבר על לפני עשור או
שניים, ושאת הכותנה הביאו ארצה בשנת 1956. כשאני למדתי בכפר הירוק
(חקלאות, זוכר), אנו היינו כנראה מהראשונים בארץ לגדל כותנה. בשנת 1957, כשעוד לא הייתי בן
16, על הטרקטור שלי, אליס צ'אלמרס (לא ג'ון דיר), אני ריססתי את הכותנה בחומרים
שהיום כבר אסור להשתמש. גוזאתיון ופאראתיון, מאוד רעילים. בחום הקיץ לבשתי מכנסי
חאקי ארוכים וחולצה עם שרוולים ארוכים, נעליים גבוהות, כפפות ידיים, ומסכת גז
על הפנים. כשהכותנה הגיעה לגובה כזה
שהטרקטור לא יכול היה לעבור מעליה, הרמנו את גוף הטרקטור ואת גוף המרסס על צינורות
מאריכים מעל לגלגלים, וישבנו בגובה גדול וגררנו את המרסס מאחורינו עם צינורות
ארוכים שיצאו ממנו וכיסו בערך עשרים שורות במכה אחת. את הכותנה קטפנו ביד כמובן.
הריסוס היה הכרחי, אחרת תולעת הלקט הזיפית הייתה גומרת לנו את הכותנה. אם כמה טיפות של פאראתיון נפלו
לי על עור היד, זה היה גורם לחור בעור. מאוד לא נעים. כשהכותנה גדלה עוד יותר,
הזמננו מטוס לרסס את שורות הכותנה היפה, ואני חזרתי לחרוש, לקצור, ולאסוף, מה
שהטרקטור שלי עשה קודם.יגאל, אז מותר לי לקרוא לעצמי
חלוץ?
יגאל (מה רק לך מותר?)
יגאל
היקר. תודה
עבור המצגת.
בילדותי,
של לפני כ-60 שנים – (נולדתי באשדות יעקב איחוד) מי ששובץ ב'סידור עבודה' לקטיף
כותנה, היה מקבל שק לבן (שהולבש בהצלב על כתף ומותן נגדית) והיינו קוטפים את
הכותנה בידיים !!! בזמנים ההם הכותנה הייתה עדיין גבוהה (או שאני הייתי
נמוכה 😊 ). הכותנה כיום כמו גם
החיטה, מהונדסות לגדול נמוך. את
ההשתוללות על ערימות הכותנה הקטופה כבר תארת ברמיזה, מה שלא תארת זה את הזרועות
מלאות הסריטות מהגבעולים ומההלקטים היבשים. כן
ילדים בני 13-12 היו יוצאים לעבוד כל יום למשך שעתיים ולגמרי הרגשנו שייכים ושווים
בין שווים, גם ללא בגדי מותגים וללא סמארטפונים וללא שפע ממתקים.
שבוע
טוב. מרים
- חיפה.
תודה רבה יגאל,
אני מהמתעניינים. עבדתי כפקחית מזיקים בכותנה לפני שנים. חבר, ששלחתי אליו את המצגת, עדכן אותי שאת רוב היריעות הצהובות שהזכרת
מייצרים במפעל פולג בגבים, שקיבל זכיון ממשמר העמק. אם ארנון חברי אמר, הוא יודע. תודה על המצגת הזו ועל אחרות. יעל בוגין.
יגאל מכובדי,
אם יש משהו שיכול להדהים
(פרט להישגי המדע והטכנולוגיה שאדם רגיל מן הישוב מחוסר כלים מתאימים להבין את
גדולתם) את גדולתם של שילוב תוצאות של החקר והכישורים , אלה הישגי התמורות וההישגים של החקלאות. בני דורנו, אשר חוו את החווייה של "ניטע
עצים על הסלעים ומלאו אסמינו בר" הם
אלה שיכולים להבין את הפער והקדמה (אם כי מרביתנו כבר יתקשו להגיע עד לשדה). כנראה שאתה עול ימים ממני, בכמה ימים לפחות, שכן אני עוד הלכתי
לאורך השורות, וליקטתי זחלי קיפנודיס או
פרודניה לתוך שקיות נייר (פלסטיק היה חידוש נעים ויקר מדי) ובהגיע עת האיסוף, חגורי שקים למתנינו הדסנו
לאורך שירות צמחי הכותנה שקמלה ולבשה "שיער שיבה צחור", ופלינו-מרטנו את
הפקעות אל השקים. עד מהרה הגיעו גם הקטפות
שראינו ב"חוות שמואל" שליד ירדניה. אבל אז כבר מזמן הייתי ברפת, חולב כמו טוביה החולב רגע לפני שהגיעו מכונות
החליבה.
כה לחי. ערן גרף.
שבת שלום
יגאל,
נהניתי מאד מהמצגת
ובעיקר מנפלאות הטכנולוגיה המודרנית. נזכרתי שכשהייתי בתיכון
(אני בת 82) יצאה הכיתה שלנו לעזור בדרום בקטיף הכותנה והוצאנו את הכותנה אחת אחת
מכל פקעת. תודה תמר עדיני.
יגאל שלום ,
מזה זמן רב אני ברשימת התפוצה שלך נהנה ממצגותיך היפות והמחכימות .נהניתי לצפות במצגת על גידול הכותנה וההתפתחות הטכנולוגית שחלה
במשך השנים בכל הקשור לקטיף המכני .
במצגת אתה מציין בין השאר : "בישראל (ובתנועה הקיבוצית בוודאי) החל מיומה הראשון נקטפה הכותנה באופן מכני. ״ הרשה לי לתקן עובדה זו. כחבר גרעין תמיר, בקיבוץ שמיר ,היה לי הכבוד המפוקפק ,להשגיח על פועלי קריית שמונה שעבדו כשכירים בקטיף ידני בשדות הכותנה ב1958 .אני מניח שהיו עוד קיבוצים בתקופה זו שגידלו כותנה , שהקטיף בוצע
ידנית. אין לעובדה זו כדי לגרוע מיופיה של המצגת.
תודה. משה בן- שניאור.